Children of Hashem, Don't Cut Yourselves!

דברים פרק יד

(א) בנים אתם ליקוק אלהיכם לא תתגדדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת:

(ב) כי עם קדוש אתה ליקוק אלהיך ובך בחר יקוק להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על פני האדמה:

אבן עזרא דברים פרק יד

(א) תתגודדו - כטעם ושרט לנפש (ויקרא יט, כח), מגזרת על כל ידים גדודות (ירמי' מח, לז). ולא תשימו קרחה - כמשפט הגוים עד היום הזה. וטעם בנים - אחר שתדעו שאתם בנים לשם והוא אוהב אתכם יותר מהאב לבן, אל תתגודדו על כל מה שיעשה, כי כל אשר יעשה לטוב הוא. ואם לא תבינוהו כאשר לא יבינו הבנים הקטנים מעשה אביהם רק יסמכו עליו, כן תעשו גם אתם, כי עם קדוש אתה, ואינך כשאר כל הכנענים, על כן לא תעשה כמעשיהם.

רמב"ן דברים פרק יד

(א-ב) ולפי דעתי כי טעם "עם קדוש" הבטחה בקיום הנפשות לפניו יתברך, יאמר אחרי שאתה עם קדוש וסגלת ה' ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, אין ראוי לכם להתגודד ולהקרח על נפש ואפילו ימות בנוער. ולא יאסור הכתוב הבכי, כי הטבע יתעורר לבכות בפירוד האוהבים ונדודם אף בחיים. ומכאן סמך לרבותינו (מו"ק כז ב) באסרם להתאבל על נפש יותר מדאי:

ספורנו דברים פרק יד

(א-ב) בנים אתם לה' אלקיכם- לא תתגודד, שאין ראוי להראות תכלית הדאדגה והצער על הקרוב המת כשנשאר קרוב נכבד ממנו במעלה ובתקות טוב, לפיכך אתם "בנים לה'", שהוא אביכם קיים לעד, אין ראוי שתדאגו ותתאבלו בתכלית על שום מת.

ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת כי עם קדוש אתה- וגם כן אין להצטער מאוד בשביל נזק מגיע למת במיתתו. כי עם קדוש אתה- מזומן לחיי העולם הבא, אשר שעת קורת רוח בהם יפה מכל חיי העולם הזה.   

Awesome Kozhoglover on Re'eh

ארץ צבי – ראה (ר' ארי'ה צבי פרומר אב"ד קוז'יגלוב)

"ונתתה את הברכה על הר גרזים ואה הקללה על הר עיבל" (י״א:כ״ט). נראה ללמוד מזה דאותו הדבר שנתברך לא נתקלל כלל, כי הקללה היא רק על חלקי הרע שבאיש הישראלי שאינם מחמת עצמו כלל, רק שנשתאבו בתוכו מבורות נכריים הם הסטרא אחרא ואומות העולם, והברכה היא על עצם נפש הישראלי שהיא טובה מצד עצמה. ע״כ הוכנו לזה ב׳ מקומות, ואנשים מיוחדים לקללה ואנשים מיוחדים לברכה, להורות נתן כי אין פעולתם בנפעל אחד, ובמה שזה פועל אין זה פועל.

וזה ביאור דברי רש״י (ריש נצבים כ״ט:י״ב) "לפי ששמעו ישראל צ״ח קללות וכו' הוריקו פניהם וכו', התחיל משה לפייסם וכו', הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה והרי אתם קיימים לפניו." והקשו המפרשים, א״כ מה בצע בתוכחה, כיון שאפילו חוטאים אין מגיעה להם רעה? ועי' כלי יקר. ולהנ״ל אתי שפיר, דעיקר התוכחה לשרוף ולבער חלקי הרע שבאדם, וכל הלשונות המורין כליית ח"ו, כגון עד השמדך וגו', עד השמידו אותך וכדומה, אותן לשונות אין סובבין כלל על האיש הישראלי, רק על הלקי הרע שבנפש הישראלי. וזה שכתב רש״י: לא עשה אתכם כלייה, אבל עכ״פ צריך יסורין לנקות ולבער חלאת זוהמת החטאים שנשתאבו בם מבחוץ.

וזה נראה טעם שקורין פ׳ התוכחה קודם ר״ה וקודם שבועות, ובמגילה (ל״א, ב) משום תכלה שנה וקללותיה, והוא משום דבר״ה השי״ת משפיע חיות הדשה לכל הבריאה מעין המאורע, ואדמו״ר זצ״ל מסוכטשוב הגיד דאיתא בספרי מאן תקע קוב"ה, וביאר דבכל ר״ה השי״ת משפיע חיים הדשים כמו בתחילת הבריאה, דכתיב: ויפח באפיו נשמת חיים, וזה רמז התקיעה שאנו תוקעין, וזה מאן תקע קובייה, דהיינו ויפח באפיו, עכדפה״ח. ע"כ קוראין התוכחה לדחות חלקי הרע ולבטלם שלא יינקו מן ההשפעות. ואדמו״ר זצ״ל הגיד על הגמ׳ (ר"ה ט״ז, ב) ג׳ ספרים נפתחין בר"ה וכו', רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה,  היינו דכל אדם יש בו רשע גמור, וחלק זה היינו הרשע הגמור שבאדם נכתב לאלתר למיתה,  היינו שיתבטל הלק זה מן האדם עכד״ק,  וזה ענין קריאת התוכחה קודם ר״ה וקודם שבועות, לבטל חלק הרע שלא יינוק מן ההשפעות שהשי״ת משפיע בר"ה. (תרפ״ד)