Rebbe Nachman: אעירה שחר

This is also something I looked up for a chabura. I just summed up one of the points here, there is much more if you look it up inside. 

תהלים פרק נז

(ח) נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים נָכוֹן לִבִּי אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה:

(ט) עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר:

(י) אוֹדְךָ בָעַמִּים אֲדֹנָי אֲזַמֶּרְךָ בַּל אֻמִּים:

רש"י תהלים פרק נז

(ח) נכון לבי אלהים נכון לבי - נאמן עמך במדת הדין ונאמן עמך במדת הרחמים:

(ט) עורה כבודי - ולא אישן עד שלש שעות בכבודי כשאר מלכים:

עורה הנבל וכנור - העירה אותי אתה הנבל וכנור התלוי על מטתי פתוח לצד הצפון וכיון שמגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו ודוד עומד ועוסק בתורה:

אעירה שחר - אני מעורר את השחר ואין השחר מעוררני:

First of all, this last line bolded in Rashi comes up in the beginning of Shulchan Aruch. It's a very important lesson in Avodas Hashem. But based on the pasuk itself of "עורה כבודי", Rebbe Nachman says in Likutei Halachos (1:1:4)  that one has to “wake up” from his “sleep” in Avodas Hashem, and realize his good points, even if he has done much bad. One can't let himslef be bogged down by past misdeeds, thereby allowing himself to fall into a spiritual slumber. A person has to arouse himself, and raise himself up into the “light” (shachar).