Beis Shamai: 8-1

I was just thinking, generally we don't paskin like Beis Shamai now, but expect to change this le'asid lavo. This means that their psak is shayach to that time. By neiros Chanukah they hold we start lighting 8 candles and go down to 1. Just like in this world we are heading towards ultimately reaching the level of ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא, when there will be only One left.

GO TO THIS SITE AND HELP AM YISRAEL

http://learnwithyournation.blogspot.com/

The Berditchever Niggun

Was singing this last night

Chayei Sarah: Days Are Coming

1) בראשית פרשת חיי שרה פרק כד

(א) וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַייָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל:

2) זוהר כרך א (בראשית) פרשת ויחי

...ווי לההוא בר נש דגרע יומוי קמי מלכא קדישא ולא שביק לעילא יומין לאתעטרא בהו בההוא עלמא ולאתקרבא בהדייהו קמי מלכא קדישא, ת"ח כד קריבו אינון יומין קמי מלכא קדישא אי הוא זכאה האי בר נש דנפיק מעלמא סליק ועאל באינון יומין ואינון לבושי יקר דמתלבשא ביה נשמתיה ואינון יומין הוו דזכה בהו ולא חב בהו, ווי לההוא דגרע יומוי לעילא דכד בעאן לאלבשא ליה ביומוי אינון יומין דפגים איהו בחובוי חסרין מההוא לבושא ואתלבש במנא חסרא כ"ש אי סגיאין אינון ולא להוי ליה לב"נ במה דאתלבש בההוא עלמא כדין ווי ליה ווי לנפשיה דדיינין ליה בגיהנם על אינון יומין, יומין על יומין יומין על חד תרין, דכד נפיק מהאי עלמא לא אשכח יומין דאתלבש בהו ולא הוי ליה לבושא במה דאתכסי, זכאין אינון צדיקיא דיומיהון כלהון טמירין אינון לגביה דמלכא קדישא ואתעביד מנייהו לבושי יקר לאתלבשא בהו בעלמא דאתי, תנינן ברזא דמתניתין מאי דכתיב (בראשית ג') וידעו כי ערומים הם ידיעה ידעי ממש דההוא לבושא דיקר דאתעביד מאינון יומין גרע מנייהו ולא אשתאר יומא מאינון לאתלבשא ביה הדא הוא דכתיב (תהלים קל"ט) גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יוצרו, ימים יוצרו ודאי ולא אחד בהם דהא לא אשתאר חד מנייהו לאתלבשא בהו עד דאשתדל אדם ועבד תשובה וקודשא בריך הוא קביל ליה ועביד ליה מאנא לבושא אחרנין ולא מן יומוי הדא הוא דכתיב (בראשית ג') ויעש יי' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, ת"ח באברהם דזכה מה כתיב (שם כ"ד) בא בימים משום דזכה, כד אסתלק מהאי עלמא באינון יומין ממש דיליה עאל ואתלבש בהו ולא גרע מההוא לבוש יקר כלום דכתיב בא בימים וכו'.

3) של"ה –  שער האותיות אות תי"ו – תשוקה (רב ישעיה הלוי הורוויץ זצ"ל)  

י.   ועם זה פירשתי 'יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה' (משלי י, כז). והוא תמוה, דהא חזינן הרבה פעמים הרשע מאריך ברעתו, והצדיק אבד. עוד קשה, למה הזכיר בצדיק 'ימים' וברשעים 'שנים'. הענין, צדיקים נקראים חיים ורשעים אפילו בחייהן קרויין מתים (ברכות יח א - ב). והענין, אם נעשה פעולה טובה ביום, אז קנה זה היום חיות ודבקות לחיי הנצחיות, כי בחר בטוב, ואז קנה את החיים. וכשעשה פעולה רעה, אזי נתדבק בשורש המעשה, ואפילו יושב בטל לא טוב ולא רע, אזי לא קנה חיות. והנה הרשעים ימי חייהם הבל, ולפעמים כמה שנים אין עושה טוב, נמצא כל אלו השנים מוסיפים הבל הבלים וכולם מתים הם. והצדיק להיפך מדקדק על כל יום ויום לקנות בו חיות, נמצא הצדיק כל זמן שהוא חי, הוא איש חי רב פעלים, ומוסיף חיות בכל יום ויום, וזהו 'יראת ה' תוסיף ימים'. והרשע אפילו לפי הנראה היה חי כמה שנים, אבל הוא זקן אשמאי, ואפשר כמה שנים נקצרו שהיו מתים, ואתה סובר שהוא בן שבעים ואפשר שאינו בן חמש שנים.

  ועל הוספת ימים יום על יום, פירשו בזהר (ח"א דף קכ"ט ע"א) שעל זה כתיב (בראשית כד, א) 'ואברהם זקן בא בימים', וכן 'ויקרבו ימי (יעקב) [ישראל]' (שם מז, כט), 'ויקרבו ימי דוד' (מלכים - א ב, א). כי כל יום ויום עלה לחשבון החיות, ועל כן נקראים תלמידי חכמים 'זקנים', כי בכל יום ויום הוא חי ונעשה זקן ביותר ממה שהיה אתמול. ובזה מבוארים דברי יעקב אבינו שאמר לפרעה (בראשית מז, ט) 'ימי שני (חיי) [מגורי] שלשים ומאת שנה מעט ורעים'. לישנא ד'מעט' קשה, כי איך שייך לומר דלמא יחיה עוד אלף שנים. אלא יעקב דיבר דרך ענוה, אמר: ימי חיי שהייתי חי הם מאה ושלשים שנה, אבל אני מתיירא שהם מועטים מכח מעשים רעים, שהייתי מתנהג והולך לפעמים דרך רע חס ושלום, כך דיבר יעקב דרך ענוה. וכו'.  

יב.   ועל זה אמר (שם לד, יג) 'מי האיש החפץ חיים', רצה לומר, החיים הנצחיים, ורוצה לידע את המעשה אשר יעשה וחי בהם, אז צריך להסתכל בשלשה דברים: הראשון, הוא 'אהב ימים לראות טוב', רצה לומר, לבדוק את עצמו בכל יום, ואם פגם לתקן הפגם בתשובה, ויקנה מעלה בכל יום להוסיף קדושה, ויהיה אוהב ימים שיהיה זקן בא בימים ויתוסף ימים כדלעיל (אות קטנה י'). וזהו שסיים 'לראות טוב', כמו 'וירא אלהים כי טוב', וכדפירשתי לאחוז בטוב עולם הבא שכולו טוב.

4) כתונת פסים –  ויקרא פרשת שמיני (רב יעקב יוסף הכהן מפולנאי זי"ע)

עי"ל, יש לבאר קרב אל המזבח וגו'. ונבאר מצות ספירת העומר בפרשה אמור (ויקרא כג, טו) וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום. והנה תועלת המצוה הזאת הוא כפשוטו, שלא לאבד יום אחת ממספר ימים, בסוד מספר ימיו מה הוא, שממנו נעשה לבוש הנקרא חלוקא דרבנן, בגן עדן התחתון נעשה הלבוש מעשיות המצוה יום ויום, ובגן עדן העליון מכוונת המצוה והתורה, וכמ"ש בזהר פרש' ויחי (רכד. ב), ובדרושים להאר"י זלה"ה יעו"ש, וזהו (בראשית כד, א) ואברהם זקן בא בימים, שלא נאבד יום אחד ממספר ימיו וכו'. מה שאין כן בעשותו עבירה ביום אחד, אז אותו יום עומד חוצה ומתאבל עליו עד שישוב בתשובה, ואז נאמר ישלם לו נחומיו ולאבליו, כמו שכתוב בסבא פרש' משפטים, יעו"ש.  

ובזה יובן וספרתם לכם, ר"ל שיספר וימנה הימים שלא יאבד יום אחד, והוא לתועלתכם. ויתחיל מיד ממחרת השבת, יתחיל לספור משנת ך' עד ע' שנה בסתם שנותיו, אז הוא חמשים יום חמשים שנה, שתהי' כולם שלימות ותמימות שלא יאבד יום אחד, וק"ל.

5) לתורה ולמועדים –  פרשת אמר (רב שלמה יוסף זווין זצ"ל)  

אמנם בכל זאת לכל דבר יש עכ"פ איזה משך זמן, שבו הוא נמצא וקיים, אם הוא זמן ארוך יןתר או קצר יותר. אבל דבר אחד יש בעולם שאינו מתקיים כלל. עוד לא הספיק להתהוות, וכבר חלף, עבר ואיננו. וזהו הזמן עצמו. כל רגע כמעט שהפסיק לבוא בעולם "ובהעתיף עיניך בו ואיננו" (משלי כג:ה). הזמן העבר הרי איננו, וההווה נעשה תיכף ומיד לעבר. אלא שניתן הזמן ביד האדם לקיימו ולהנציחו, על ידי המעשים והפעולות בתוך אותו הזמן. כל זמן שהמעשים שלו קיימים, הרי זה כאילו אותו הזמן נמשך וקיים. ואם האדם עוסק בתורה ומצוות ומעשים טובים, שהם דברים נצחיים, "ודבריו חיים וקימים...לעד ולעולמי עולמים", על ידי זה הוא פועל שאף הזמן שלו יש לו קיום נצחי. והוא שנאמר באברהם אבינו: "ואברהם זקן בא בימים" (מלכים א א:א)...אבל אברהם – וכן דוד שגם בו נאמר "והמלך דוד זקן בא בימים – שכל ימיו עשה צדקה ומשפט: "וישמר משמרתי מצותי חוקתי ותורתי" (בראשית כו:ה)...לכן הם הנציחו את זמנם, וכשהזקינו "באו בימים", עם כל הימים הראשיומים שלהם. וכו'.

Some Lubliner Torah

אהל הרבי: אור התורה – פרשת וירא (רב משה מנחם מענדעל וואלדמאן זצ"ל)

ויקח חמאה וחלב ובן הבקר׳ וגו׳. שאל אדמו״ר זצלה"ה (החוזה מלובלין) את תלמידו הרה״ק הר"מ טייטילבוים זצ״ל (בעל ישמה משה) מפני מה לא נזכר בתורה הקדושה בסעודת המלאכים דגים וכן ויזבח בקר. ובדברי רז״ל נזכר בשר ודגים, וכאן אצל אברהם לא נזבר כלל  דגים. והשיב לו לפי שעיקר הסעודה להעלות ניצוצות ולתקן גלגולים. והנה מגולגלים בדגים והיינו ודאי צדיקים קטנים. אבל הצדיקים הגדולים אין צריכין לשום תיקון. ואז בימי אברהם לא היו רק הצדיקים הגדולים הנזכרים בתורת וקלסי׳ מאוד. והרבי זצלה"ה בעצמו אמר משום זה לא נזכר גם כן בסעודת שלמה המלך ע״ה דגים לפי שאז היתה  סיהרא במילואה ואיש תתת גפגו היינו שהי׳ הכל נשמות הדשות והבן זה.

So, while eating your fish this Shabbos, just remember...it could really be an alter-yid, and you have the chance to help him reach a state of tikun. But seriously, eating in general is an avodah, and we need to always have in mind that the food we eat is being utilized for Avodas Hashem, and not for mundane purposes. Hatzlacha with that, and good Shabbos! 

Don't Leave Home Without It

A Good Reminder For the Roadways

Story of Teshuvah

Why don't more "frum" people realize what this guy realized?