טעמי מנהגים ומקורי הדינים תרס"ד
טעם שאמרו ז"ל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב, פירש הראב"ד ז"ל שכלו בו מתי מדבר, כדאמרינן בירושלמי שכל ערב תשעה באב הי'ה כרוז יוצא למחנה, צאו לחפור, צאו לחפור, והיו חופרים קבריהם והולכין וישנים שם עד הבקר. למחר היו מוצאים עצמם חסרים ט"ו אלף ופרוטרוף. שנה אחרונה מצאו עצמן שלימים, אמרו שמא טעינו בקביעת החודש, חזרו שם י' בו, וי"א בו, וי"ב בו, וי"ג, וי"ד. כיון שהגיעו לט"ו ראו הלבנה מלאה ומצאו עצמן שלימים אמרו בטלה גזירתינו ועשו יום טוב. (כל בו)
דברי אלימלך – ט"ו באב (ר' אלימלך מגראדזיסק
זי"ע)
א"י דלכאורה הול"ל לא הי' יום טוב
לישראל כט"ו באב וכיה"כ. מאי ימים טובים? ונראה על פי המבואר בספ'
קדושת לוי כי לכל צדיק יש מדה מיוחדת לעבוד בה הבורא ב"ה ואין יכול לתפוס
מדת חבירו. אבל כשבא לבחינת אי"ן [ש]שם הוא שורש כל המדות, יכול לעבוד ה' בכל
הבחי'. גם איתא עוד בספ' ק"ל על שבמקום א' איתא שבפסח מל אאע"ה
א"ע, ובמקום א' איתא שבסכות מל א"ע, וכן ביוה"כ. וכתב שאלו ואלו
דא"ח כי אז הי' אאע"ה עובד ה' בכל הבחינות, בבחינת חסד ואהבה שהוא בחי'
פסח וכן בבחי' יוה"כ וסוכות. וא"כ באותו יום שמל הי' באמת פסח
ויוה"כ וסוכות כי אחד הי' אברהם ולכן הי' מושך בעבודתו ביום א' שיהי' פסח
ויוה"כ וסוכות. לא כן עתה שגם אם יש צדיק שעובד ה' ביום אחד בכל הבחי'
מ"מ שיהי' עי"ז פסח ויוה"כ וסוכות א"א כי עתה תלוי בכל ישראל.
ולכלל ישראל נמשך כל בחי' בעתו בחי' חסד בפסח וכו'. והנה מט"ו אב עד ר"ה
הוא מ"ה יום, היינו שמעתה צריך כל איש ישראל לבוא לבחי' מה ואין כי
זהו עיקר כוונת ר"ה להיות בטל כאין להבורא ב"ה כי מה הוא ולחדש המלוכה
מלכות שמים עליו. והנה מי שבא לבחי' מה ואין יכול לעבוד ה' בכל הבחי' בבחינת כל
הימים טובים כנ"ל. ולכן אמרו שפיר לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב כי
אז הי' כ"א מישראל שם אל לבו לבוא לבחי' מה וכנ"ל שבזה נכלל כל הימים
טובים כאחד. ולכן כל מה שאמרו שם האמוראים בגמרא אלו ואלו דא"ח כי כל
הטובות נכללין בט"ו באב. וכן יוה"כ שעיקר יוה"כ הוא התשובה בחי'
עולם הבינה למעלה מהמדות שהיא בחי' ביטול מכל מדותיו בחינת מה ואין ממילא נכלל בו
כל הימים טובים. והבן.
