Chayei Sarah: Days Are Coming

1) בראשית פרשת חיי שרה פרק כד

(א) וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַייָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל:

2) זוהר כרך א (בראשית) פרשת ויחי

...ווי לההוא בר נש דגרע יומוי קמי מלכא קדישא ולא שביק לעילא יומין לאתעטרא בהו בההוא עלמא ולאתקרבא בהדייהו קמי מלכא קדישא, ת"ח כד קריבו אינון יומין קמי מלכא קדישא אי הוא זכאה האי בר נש דנפיק מעלמא סליק ועאל באינון יומין ואינון לבושי יקר דמתלבשא ביה נשמתיה ואינון יומין הוו דזכה בהו ולא חב בהו, ווי לההוא דגרע יומוי לעילא דכד בעאן לאלבשא ליה ביומוי אינון יומין דפגים איהו בחובוי חסרין מההוא לבושא ואתלבש במנא חסרא כ"ש אי סגיאין אינון ולא להוי ליה לב"נ במה דאתלבש בההוא עלמא כדין ווי ליה ווי לנפשיה דדיינין ליה בגיהנם על אינון יומין, יומין על יומין יומין על חד תרין, דכד נפיק מהאי עלמא לא אשכח יומין דאתלבש בהו ולא הוי ליה לבושא במה דאתכסי, זכאין אינון צדיקיא דיומיהון כלהון טמירין אינון לגביה דמלכא קדישא ואתעביד מנייהו לבושי יקר לאתלבשא בהו בעלמא דאתי, תנינן ברזא דמתניתין מאי דכתיב (בראשית ג') וידעו כי ערומים הם ידיעה ידעי ממש דההוא לבושא דיקר דאתעביד מאינון יומין גרע מנייהו ולא אשתאר יומא מאינון לאתלבשא ביה הדא הוא דכתיב (תהלים קל"ט) גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יוצרו, ימים יוצרו ודאי ולא אחד בהם דהא לא אשתאר חד מנייהו לאתלבשא בהו עד דאשתדל אדם ועבד תשובה וקודשא בריך הוא קביל ליה ועביד ליה מאנא לבושא אחרנין ולא מן יומוי הדא הוא דכתיב (בראשית ג') ויעש יי' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, ת"ח באברהם דזכה מה כתיב (שם כ"ד) בא בימים משום דזכה, כד אסתלק מהאי עלמא באינון יומין ממש דיליה עאל ואתלבש בהו ולא גרע מההוא לבוש יקר כלום דכתיב בא בימים וכו'.

3) של"ה –  שער האותיות אות תי"ו – תשוקה (רב ישעיה הלוי הורוויץ זצ"ל)  

י.   ועם זה פירשתי 'יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה' (משלי י, כז). והוא תמוה, דהא חזינן הרבה פעמים הרשע מאריך ברעתו, והצדיק אבד. עוד קשה, למה הזכיר בצדיק 'ימים' וברשעים 'שנים'. הענין, צדיקים נקראים חיים ורשעים אפילו בחייהן קרויין מתים (ברכות יח א - ב). והענין, אם נעשה פעולה טובה ביום, אז קנה זה היום חיות ודבקות לחיי הנצחיות, כי בחר בטוב, ואז קנה את החיים. וכשעשה פעולה רעה, אזי נתדבק בשורש המעשה, ואפילו יושב בטל לא טוב ולא רע, אזי לא קנה חיות. והנה הרשעים ימי חייהם הבל, ולפעמים כמה שנים אין עושה טוב, נמצא כל אלו השנים מוסיפים הבל הבלים וכולם מתים הם. והצדיק להיפך מדקדק על כל יום ויום לקנות בו חיות, נמצא הצדיק כל זמן שהוא חי, הוא איש חי רב פעלים, ומוסיף חיות בכל יום ויום, וזהו 'יראת ה' תוסיף ימים'. והרשע אפילו לפי הנראה היה חי כמה שנים, אבל הוא זקן אשמאי, ואפשר כמה שנים נקצרו שהיו מתים, ואתה סובר שהוא בן שבעים ואפשר שאינו בן חמש שנים.

  ועל הוספת ימים יום על יום, פירשו בזהר (ח"א דף קכ"ט ע"א) שעל זה כתיב (בראשית כד, א) 'ואברהם זקן בא בימים', וכן 'ויקרבו ימי (יעקב) [ישראל]' (שם מז, כט), 'ויקרבו ימי דוד' (מלכים - א ב, א). כי כל יום ויום עלה לחשבון החיות, ועל כן נקראים תלמידי חכמים 'זקנים', כי בכל יום ויום הוא חי ונעשה זקן ביותר ממה שהיה אתמול. ובזה מבוארים דברי יעקב אבינו שאמר לפרעה (בראשית מז, ט) 'ימי שני (חיי) [מגורי] שלשים ומאת שנה מעט ורעים'. לישנא ד'מעט' קשה, כי איך שייך לומר דלמא יחיה עוד אלף שנים. אלא יעקב דיבר דרך ענוה, אמר: ימי חיי שהייתי חי הם מאה ושלשים שנה, אבל אני מתיירא שהם מועטים מכח מעשים רעים, שהייתי מתנהג והולך לפעמים דרך רע חס ושלום, כך דיבר יעקב דרך ענוה. וכו'.  

יב.   ועל זה אמר (שם לד, יג) 'מי האיש החפץ חיים', רצה לומר, החיים הנצחיים, ורוצה לידע את המעשה אשר יעשה וחי בהם, אז צריך להסתכל בשלשה דברים: הראשון, הוא 'אהב ימים לראות טוב', רצה לומר, לבדוק את עצמו בכל יום, ואם פגם לתקן הפגם בתשובה, ויקנה מעלה בכל יום להוסיף קדושה, ויהיה אוהב ימים שיהיה זקן בא בימים ויתוסף ימים כדלעיל (אות קטנה י'). וזהו שסיים 'לראות טוב', כמו 'וירא אלהים כי טוב', וכדפירשתי לאחוז בטוב עולם הבא שכולו טוב.

4) כתונת פסים –  ויקרא פרשת שמיני (רב יעקב יוסף הכהן מפולנאי זי"ע)

עי"ל, יש לבאר קרב אל המזבח וגו'. ונבאר מצות ספירת העומר בפרשה אמור (ויקרא כג, טו) וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום. והנה תועלת המצוה הזאת הוא כפשוטו, שלא לאבד יום אחת ממספר ימים, בסוד מספר ימיו מה הוא, שממנו נעשה לבוש הנקרא חלוקא דרבנן, בגן עדן התחתון נעשה הלבוש מעשיות המצוה יום ויום, ובגן עדן העליון מכוונת המצוה והתורה, וכמ"ש בזהר פרש' ויחי (רכד. ב), ובדרושים להאר"י זלה"ה יעו"ש, וזהו (בראשית כד, א) ואברהם זקן בא בימים, שלא נאבד יום אחד ממספר ימיו וכו'. מה שאין כן בעשותו עבירה ביום אחד, אז אותו יום עומד חוצה ומתאבל עליו עד שישוב בתשובה, ואז נאמר ישלם לו נחומיו ולאבליו, כמו שכתוב בסבא פרש' משפטים, יעו"ש.  

ובזה יובן וספרתם לכם, ר"ל שיספר וימנה הימים שלא יאבד יום אחד, והוא לתועלתכם. ויתחיל מיד ממחרת השבת, יתחיל לספור משנת ך' עד ע' שנה בסתם שנותיו, אז הוא חמשים יום חמשים שנה, שתהי' כולם שלימות ותמימות שלא יאבד יום אחד, וק"ל.

5) לתורה ולמועדים –  פרשת אמר (רב שלמה יוסף זווין זצ"ל)  

אמנם בכל זאת לכל דבר יש עכ"פ איזה משך זמן, שבו הוא נמצא וקיים, אם הוא זמן ארוך יןתר או קצר יותר. אבל דבר אחד יש בעולם שאינו מתקיים כלל. עוד לא הספיק להתהוות, וכבר חלף, עבר ואיננו. וזהו הזמן עצמו. כל רגע כמעט שהפסיק לבוא בעולם "ובהעתיף עיניך בו ואיננו" (משלי כג:ה). הזמן העבר הרי איננו, וההווה נעשה תיכף ומיד לעבר. אלא שניתן הזמן ביד האדם לקיימו ולהנציחו, על ידי המעשים והפעולות בתוך אותו הזמן. כל זמן שהמעשים שלו קיימים, הרי זה כאילו אותו הזמן נמשך וקיים. ואם האדם עוסק בתורה ומצוות ומעשים טובים, שהם דברים נצחיים, "ודבריו חיים וקימים...לעד ולעולמי עולמים", על ידי זה הוא פועל שאף הזמן שלו יש לו קיום נצחי. והוא שנאמר באברהם אבינו: "ואברהם זקן בא בימים" (מלכים א א:א)...אבל אברהם – וכן דוד שגם בו נאמר "והמלך דוד זקן בא בימים – שכל ימיו עשה צדקה ומשפט: "וישמר משמרתי מצותי חוקתי ותורתי" (בראשית כו:ה)...לכן הם הנציחו את זמנם, וכשהזקינו "באו בימים", עם כל הימים הראשיומים שלהם. וכו'.

Some Lubliner Torah

אהל הרבי: אור התורה – פרשת וירא (רב משה מנחם מענדעל וואלדמאן זצ"ל)

ויקח חמאה וחלב ובן הבקר׳ וגו׳. שאל אדמו״ר זצלה"ה (החוזה מלובלין) את תלמידו הרה״ק הר"מ טייטילבוים זצ״ל (בעל ישמה משה) מפני מה לא נזכר בתורה הקדושה בסעודת המלאכים דגים וכן ויזבח בקר. ובדברי רז״ל נזכר בשר ודגים, וכאן אצל אברהם לא נזבר כלל  דגים. והשיב לו לפי שעיקר הסעודה להעלות ניצוצות ולתקן גלגולים. והנה מגולגלים בדגים והיינו ודאי צדיקים קטנים. אבל הצדיקים הגדולים אין צריכין לשום תיקון. ואז בימי אברהם לא היו רק הצדיקים הגדולים הנזכרים בתורת וקלסי׳ מאוד. והרבי זצלה"ה בעצמו אמר משום זה לא נזכר גם כן בסעודת שלמה המלך ע״ה דגים לפי שאז היתה  סיהרא במילואה ואיש תתת גפגו היינו שהי׳ הכל נשמות הדשות והבן זה.

So, while eating your fish this Shabbos, just remember...it could really be an alter-yid, and you have the chance to help him reach a state of tikun. But seriously, eating in general is an avodah, and we need to always have in mind that the food we eat is being utilized for Avodas Hashem, and not for mundane purposes. Hatzlacha with that, and good Shabbos! 

Some Sources on "Bad Middos"

צדקת הצדיק - אות מז (רב צדוק הכהן מלובלין זי"ע)

כל הכוחות הנטועות בכל נפש מישראל אין לחשוב שהוא רע גמור ושצריך להיות הפכו כי אין לך שום מדה וכח שאין בה צד טוב גם כן רק צריך שישתמש בה כפי רצון השם יתברך ואם אינו כפי רצון השם יתברך גם המדות טובות, רעות. כמו שאול שנענש בעבור הרחמנות, ובגיטין (נ"ו א) ענותנותו של ר' זכריה בן אבקולס החריבה וכו', ולהיפך אמרו ז"ל (שבת ס"ג א) אם ראית תלמיד חכם נוקם ונוטר כנחש חגרהו וכו' ונחש הוא שורש הרע בכעס. ובתלמיד חכם רצה לומר אשר כל מגמותיו רצון השם יתברך אדרבה הוא טוב מאוד, על דרך שאמרו ז"ל (בראשית רבה ט' ז') טוב מאוד זה יצר הרע. וכן בגאוה (פרק קמא דסוטה ה' א) בשמתא מאן דלית ביה:  

ולכן הנביאים היו מייללים על אבדן האומות (ירמיה מ"ח ל"ו) לבי למואב וגו' וכיוצא, וחז"ל שבחום על זה במדרש רבה (ריש פרשת בלק כ' א') ובודאי לא חשו על איבוד גופם כי באבוד רשעים רנה [ואולי יהיה לבי על דרך שאמרו ז"ל (שיר השירים רבה ה' ב') הקב"ה לבן של ישראל שנאמר (תהלים ע"ג כ"ו) צור לבבי. ואמרו ז"ל (מגילה י' ב) הוא אינו שש] רק ידוע כל אומה הוא כח מיוחד, שבעים אומות ושבעים כוחות בנפש, וביום ההוא יגדל המספד באבדן היצר הרע גם כן כמו שאמרו בסוכה (נ"ב א) כי יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל וכו', ואז יהיה בכלל. ואבדן אומה פרטית הוא איבוד ממשלת אותו כח פרטי:              

[ועל דרך שנתאונן קהלת וכן חז"ל שילהי שבת (קנ"ב א) על הילדות ואף על פי ששנינו (קנים ג' ו') זקני תלמידי חכמים וכו' דעתן מתיישבת וכו' ובשמות רבה (סוף פרשה ה' ט') מחשיבות הזקנים, וכן בכמה מקומות. אלא שפסק החמדה והיצר הרע]. וכח בלעם בחציפות שלמדו ממנו חז"ל (סנהדרין ק"ה א) והוא היה ראשית גוים דוגמת משה רבינו ע"ה בישראל כמו שאמרו ז"ל (זוהר ח"ג קצ"ג ב), לכך הכח שהשיג יתוקן בישראל באחרית הימים ובעקבי משיח אז חוצפא יסגא יתגדל ויהיה במעלה:

חובת התלמידים –  פרק עשירי, דף צז-צח (הרה"ק רב קלונומוס קלמן שפירא מפיאסעצנא זי"ע הי"ד)

כי בענין המדות אשר דברנו עד עתה רק איך להתאפק מהן ואיך לכבשן ולא ישחית בהן האיש את עצמו ולא את זולתו, לא יספיק לנו לבוא אל תכליתנו, אם לא נהפוך אותן מדות הרעות בעצמן למאורי אור ולמדורי אש של מעלה לעבוד בהן את יוצרנו, ולעשות גם מכל תוכיותנו עם קדוש, סגולה וממלכת כהנים כפי שרוצה והתנה ה' מראש.

כי אם אמנם האנושי רואה רק לעינים בחיצוניות מדותנו כי רעות הן, שלח ה' לנו את הבעש"ט זצ"ל איש אלקים קדוש, ואת תלמידיו הקדושים אחריו מאורי ישראל, והם למדו אותנו שהמדות באיש ישראל קדושות הן, ממרום הן מופיעות ומשתלשלות, ורק בעולם הזה ובגוף של עולם של עולם הזה אם אין יודעים איך להתנהג בהן, נשתנה מראיהן ונראות לרעות, משל למים זכים בצלוחית מזוהמה שגם המים נראים מזהמים מבחוץ על ידי הצלוחית.

I Think This Describes My Feelings From the Hilula of the Piaseczner WIth R' Moshe Weinberger

אגרת מר' משה וואלפסאן שליט"א לבחור שלמד בארץ ישראל

...על שאלתך מהי חסידות, תשובתי – איני יודע. אם תשאל לי מהו חיים, גם על זה אשיב, איני יודע. אמנם אני מרגיש חיים. אין שינוי בין חי למת, רק שבחי יש רוח חיים, הבעש"ט המשיך חיים של הרגשת אלוקות בעולם...

The Spinker on the Parsha

Just a summary of the Imrei Yosef (Rav Yosef Meir of Spinka zy"a) on Parshas Noach:

We know that Rashi brings down two ways to expound the pasuk "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו". Some learn this l'shevach, that he was a tzaddik in his own generation, and if he were in another generation of holy people he would also be a great tzaddik, while others learn l'gnai, that he was a tzaddik relative to his generation, but were he to live in the times of the great Avraham Avinu he wouldn't be considered a tzaddik. Now, the Imrei Yosef wants to say that these two opinions are not in conflict with each other. He quotes from the holy Kozhnitzer Maggid that based on the pasuk, "טוב מעט לצדיק בהמון רשעים רבים", we see that the wicked influence their surroundings negatively with their evil ways, to the extent that they even fog the spiritual clarity of the tzaddikim around them. So you would read the pasuk to mean that a tzaddik gets only a little goodness when he surrounded by many reshaim. Conversely, since the power of tov is stronger than that of rah, if tzaddikim join together, then the opposite would be true. 

Based in this the Imrei Yosef explains that granted Noach was a tzaddik in his own right, but he was still weighed down from reaching higher levels due to his lowly generation. So on the level of tzidkus which he had reached in his own generation, he would be nothing special relative to, say, Avraham. That is what the the "dorshim l'gnai" are pointing out. But even this opinion doesn't disagree with the idea that were Noach to live in the times of Avraham, he would be able to reach higher levels of tzidkus and be considered a great tzaddik, even in that generation. So really there is no machlokes between the two opinions in Rashi in the way that most people understand it, rather it is only a disagreement as to what the pasuk is referring to, Noach's actual level of tzidkus, or even his potential level of tzidkus were he to be in a greater generation.  

We should be zoche to join together in kedushah and tzidkus, to survive the deluge of negative influence threatening to drown us from all sides, and to rise above it, achieving our full potential.  

Good Shabbos! 

VaEschanan/Shabbos Nachamu

נועם אלימלך – ואתחנן (ר' אלימלך מליזשענסק זי"ע)

"השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך." כי האדם צריך לילך תמיד בדביקות לחשוב ברוממות אל ית' לבחון בנפשו ובנפלאותיו אשר רואה תמיד ניסים ונפלאות ונוראים בברואיו וההתחלה לבא להמדרגה הזאת צריך מתחילה לחשוב בחלק הניתן לו ממעל והוא הנפש שלו מה היא ואיך היא פועלת ניסים ונפלאות כמ״ש בגמ׳ בחמשה דברים הנשמה שוה להבורא ב״ה וב״ש. אבל כשאין יודע את עצמו הוא מחוסר ידיעה ג״כ בבורא ב״ה כיון שאפילו עצמו הוא אינו בוחן * וזהו "השמר לך ושמור נפשך" כי אם לא תעשה כך "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך" הם רוממות הבורא ב״ה שאדם רואה תמיד בעיניו הפלאת הניסים והנפלאות ע״ב צריך האדם להשגיח בעצמו תמיד וק״ל:

דברי אלימלך – ואתחנן הפטורה (ר' אלימלך מגרודזיסק זי"ע)

"נחמו נחמו עמי." שתתמחו במה שזכיתם להיות עמי כי כ"א מישראל צריך להתנחם ולשמוח במה שזכה להיות עמי. ובאתעדל"ת אתער דלעילא. לכן יאמר אלקיכם כאשר המה שמחים ואומרים שהמה עמי כן יאמר השי"ת שהוא אלקיכם.