Some Sources on "Bad Middos"

צדקת הצדיק - אות מז (רב צדוק הכהן מלובלין זי"ע)

כל הכוחות הנטועות בכל נפש מישראל אין לחשוב שהוא רע גמור ושצריך להיות הפכו כי אין לך שום מדה וכח שאין בה צד טוב גם כן רק צריך שישתמש בה כפי רצון השם יתברך ואם אינו כפי רצון השם יתברך גם המדות טובות, רעות. כמו שאול שנענש בעבור הרחמנות, ובגיטין (נ"ו א) ענותנותו של ר' זכריה בן אבקולס החריבה וכו', ולהיפך אמרו ז"ל (שבת ס"ג א) אם ראית תלמיד חכם נוקם ונוטר כנחש חגרהו וכו' ונחש הוא שורש הרע בכעס. ובתלמיד חכם רצה לומר אשר כל מגמותיו רצון השם יתברך אדרבה הוא טוב מאוד, על דרך שאמרו ז"ל (בראשית רבה ט' ז') טוב מאוד זה יצר הרע. וכן בגאוה (פרק קמא דסוטה ה' א) בשמתא מאן דלית ביה:  

ולכן הנביאים היו מייללים על אבדן האומות (ירמיה מ"ח ל"ו) לבי למואב וגו' וכיוצא, וחז"ל שבחום על זה במדרש רבה (ריש פרשת בלק כ' א') ובודאי לא חשו על איבוד גופם כי באבוד רשעים רנה [ואולי יהיה לבי על דרך שאמרו ז"ל (שיר השירים רבה ה' ב') הקב"ה לבן של ישראל שנאמר (תהלים ע"ג כ"ו) צור לבבי. ואמרו ז"ל (מגילה י' ב) הוא אינו שש] רק ידוע כל אומה הוא כח מיוחד, שבעים אומות ושבעים כוחות בנפש, וביום ההוא יגדל המספד באבדן היצר הרע גם כן כמו שאמרו בסוכה (נ"ב א) כי יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל וכו', ואז יהיה בכלל. ואבדן אומה פרטית הוא איבוד ממשלת אותו כח פרטי:              

[ועל דרך שנתאונן קהלת וכן חז"ל שילהי שבת (קנ"ב א) על הילדות ואף על פי ששנינו (קנים ג' ו') זקני תלמידי חכמים וכו' דעתן מתיישבת וכו' ובשמות רבה (סוף פרשה ה' ט') מחשיבות הזקנים, וכן בכמה מקומות. אלא שפסק החמדה והיצר הרע]. וכח בלעם בחציפות שלמדו ממנו חז"ל (סנהדרין ק"ה א) והוא היה ראשית גוים דוגמת משה רבינו ע"ה בישראל כמו שאמרו ז"ל (זוהר ח"ג קצ"ג ב), לכך הכח שהשיג יתוקן בישראל באחרית הימים ובעקבי משיח אז חוצפא יסגא יתגדל ויהיה במעלה:

חובת התלמידים –  פרק עשירי, דף צז-צח (הרה"ק רב קלונומוס קלמן שפירא מפיאסעצנא זי"ע הי"ד)

כי בענין המדות אשר דברנו עד עתה רק איך להתאפק מהן ואיך לכבשן ולא ישחית בהן האיש את עצמו ולא את זולתו, לא יספיק לנו לבוא אל תכליתנו, אם לא נהפוך אותן מדות הרעות בעצמן למאורי אור ולמדורי אש של מעלה לעבוד בהן את יוצרנו, ולעשות גם מכל תוכיותנו עם קדוש, סגולה וממלכת כהנים כפי שרוצה והתנה ה' מראש.

כי אם אמנם האנושי רואה רק לעינים בחיצוניות מדותנו כי רעות הן, שלח ה' לנו את הבעש"ט זצ"ל איש אלקים קדוש, ואת תלמידיו הקדושים אחריו מאורי ישראל, והם למדו אותנו שהמדות באיש ישראל קדושות הן, ממרום הן מופיעות ומשתלשלות, ורק בעולם הזה ובגוף של עולם של עולם הזה אם אין יודעים איך להתנהג בהן, נשתנה מראיהן ונראות לרעות, משל למים זכים בצלוחית מזוהמה שגם המים נראים מזהמים מבחוץ על ידי הצלוחית.

The Holy Piaseczner on Simchas Torah

I meant to post this before Shmini Atzeres. Just some mekoros from the Rebbe zy"a connected to simchas haTorah. B'ezras Hashem we should internalize his words. Simchas Torah may be over, but it's not really over. You know what I mean. And this reminds me that I recently lost my copy of Aish Kodesh by having it shipped from EY to America. It never arrived. :( Hope the finder enjoys. :)

קהלת רבה – פרשה א

א ארשב"י כתיב (ישעיה ס"ה) "כי כימי העץ ימי עמי" ואין עץ אלא תורה שנאמר (משלי ג') "עץ חיים היא למחזיקים בה". וכי מי נברא בשביל מי התורה בשביל ישראל או ישראל בשביל תורה? לא תורה בשביל ישראל אלא תורה שנבראת בשביל ישראל הרי היא קיימת לעולמי עולמים ישראל שנבראו בזכות' עאכ"ו!

חובת התלמידים – פרק ח, דף עו (הרה"ק רבי קלונומוס קלמן שפירא מפיאסעצנא הי"ד זי"ע)

(לענין המדרש הנ"ל) השתאה והשתומם, התורה שהיא כל כך קדושה, תורת ה' שכל כך השתוקקו המלאכים אליה, כל עצם ותכלית בריאתה, בשביל ישראל היא. האין סוף לסיני בא ועמו מרבבות קדש, הרעים אצ השמים והרעיש את הארץ והכל בשביל ישראל. תכלית ביאתו וטרחת קדשו, היה להעמיד אטתך ואת חברך שתהיו ישראלים עם קרובו קרובים ממש, וזאת תהיה גם מטרתך אשר אליה תמיד תשתוקק, שתהיה קרוב אליו, לבך ונפשך ירגישו אף הם את הקדוש ישראל אשר שוכן בקרבם וכו' כנזכר לעיל. ואם כן, גם אתה צריך לפעול בזה, צריך אתה להתעורר את נפשך ממסגרתה אשר היא סגורה בגופך ולקרבה אל אביה המצפה אליה. עבודה ופעולה והרגל רב צריכים לזה.

שם – פרק יב, דף קכה

כך הוא הדבר, התורה מן השמים היא, ובלמודך את התורה אתה עולה שמימה. אל ה' אתה עולה ובו אתה מתיחד, והוא יתברך נמשך למחך ולבך ושוכן אף בגופך. כי מה הוא שכל התורה שאתה מעיין בו, ה' נתן את התורה ושכל הזה דעת אלקים הוא. ולמה זאת וזאת מצוה וכו', מפני שכן רצה ה'. וכיון שעוררת את נפשך, מעט גליתה ובה אתה מתיגע בתורה ומעין בה, מדבק אתה את נפשך ומחך לה', וכשאתה מבין דבר מדברי התורה, אז שכל ה' כביכול בך נמצא עתה, כמו שאיתא ספרים הקדושים מזה. וכשאתה מעורר את רצונך לתורה ולמצוות, רצון הזה לא שלך הוא, רק הכביכול רוצה עתה בך את התורה ומצות, כי זהו עצם התורה ומצות שה' רוצה אותם, ועתה נתגלה רצונו זה, בך, ואתה מרגיש את רצון ה' לתורה ומצות בך. והיש יחוד גדול מזה, הוא יתברך אשר למעלה מכל העולמות, אין סוף ואין תכלית, ואף המלאכים שואלים איה מקום כבודו, מתיחד בך ושוכן בקרבך.  

צו וזרוז – אות ל (הרה"ק רבי קלונומוס קלמן שפירא מפיאסעצנא הי"ד זי"ע)

האיש ישראל בעול עבודת ה' נתון הוא תמיד, אבל לשמוח לפני ה' בשמיני עצרת ושמחת תורה כמה טורח ועמל עלתה לו, ואפשר רק אחר ראש השנה ויוה"כ שעברו עליו, יזכה לה. כשמתחיל להתלהב בשמחה, יתמרמר לבו בו, במה תשמח כשישראל אף ידידך ואתה כל כך בצרות שקועים ובדגאות עמוסים. ויתחזק ויאמר, עם אלקי אני שמח עתה. ה' הרם ונשא לעילא מכל העולמות אף מלאכי מעלה שואלים למקום כבודו, הוא אלקי נפשי רוחי ונשמתי, ובו יתב' ועם תורתו הקדושה שנתן לי באהבה אני שמח. הכל בטל עתה, אין עולם ולא דאגות, לא גוף ולא צרות, עמו יתב' בכל כחי אני מפזז ולפני כבודו אני רוקד.