Ameiuls Ba'Torah

We  recently celebrated Tu B'Av. One of the reason given in the Gemara in Taanis for the celebration is to       commemorate the fact that Bnei Yisrael stop cutting wood for the Mizbeach since it would no longer dry well due to the shortened days. So what? So, this meant that with the lengthened nights, Bnei Yisrael would dedicate more time to learning during the nighttime.  That being said, here are some mekoros I put together on ameilus ba'Torah

1) ויקרא פרק כו פסוק ג

אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם:

2) רש"י שם

אם בחקתי תלכו - יכול זה קיום המצות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו, הרי קיום המצות אמור, הא מה אני מקיים אם בחקתי תלכו, שתהיו עמלים בתורה:

3) איוב פרק ה פסוק ז

כי אדם לעמל יולד ובני רשף יגביהו עוף:

4) תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב

אמר רבי אלעזר: כל אדם לעמל נברא, שנאמר (איוב ה') כי אדם לעמל יולד, איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא, כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו - הוי אומר לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר (יהושע א') לא ימוש ספר התורה הזה מפיך - הוי אומר לעמל תורה נברא. והיינו דאמר רבא: כולהו גופי דרופתקי נינהו, טובי לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא. (משלי ו') נאף אשה חסר לב, אמר ריש לקיש: זה הלומד תורה לפרקים, שנאמר (משלי כ"ב) כי נעים כי תשמרם בבטנך יכנו יחדו על שפתיך.

5) מהרש"א חידושי אגדות מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב

לעמל פה נברא כו'. והיינו עמל פה שטורח ולומד וחוזר עליה בכל יום א"נ שעומל ומלמדה לאחרים כדלעיל והרמז שמעתי בזה במלת לעמ"ל שהוא ר"ת ללמוד ע"מ ללמד. ושאמר אם לעמל מלאכה כו'. ר"ל לעמל מלאכה דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה ומסיק הוי אומר לעמל פה נברא ואין צריך לעמל מלאכה כדאמרינן בברכות בחסידים הראשונים שהיה תורתן אומנתן ומלאכתן נעשית מאליה וכן היה תחלת הבריאה לולי שעל חטא האדם נאמר לו בזעת אפיך תאכל וגו'. ואמר אם לעמל שיחה כו' אפילו שיחה בטלה. כי תכלית בריאת אדם שנקרא חי מדבר סתם ובזה נשתנה צורתו משאר ב"ח ואמר דאינו כן דדבורו לא יהי' דבור ושיחה בטלה אלא דבור של תורה שנאמר לא ימוש וגו'. ואמר טוביה לדזכי כו' דהייני דזכי לתכלית מה שנברא וק"ל:

נואף אשה כו' זה הלומד תורה כו'. כי התורה דומה לאשתו של אדם בכ"מ והיא אילת אהבים כשעוסק בה תדיר ומצויה לו בביתו כאשתו אבל הלומד לפרקים אינה מצויה לו כאשה זו המנאפת וסיים ואמר שזה חסר לב לפי שיחשוב האדם כי איננו צריך לחזור בה תמיד כיון שיש לו לב טוב להבין וע"כ אמר שאינו כן אבל זה שאינו חוזר תמיד על למודו הוא חסר לב:

6) בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה יג אות ז

ואדם אין לעבוד את האדמה, ואדם אין להעביד את הבריות להקב"ה, כאליהו וכחוני המעגל, ואדם אין לעבוד את האדמה לא נברא אדם אלא לעמל, אם זכה הוא עמל בתורה, ואם לא זכה הוא עמל בארץ, אשריו לאדם שהוא עמל בתורה.

7) שמות פרק כה פסוק ח

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם:

8) אבות דרבי נתן פרק יא

תניא, ר' טרפון אומר, גדולה מלאכה שאף הקדוש ברוך הוא לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה, שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם:

9) תורה תמימה הערות שמות פרק כה הערה ט

יתכן דמדייק דלפי המשך הלשון והענין הול"ל ושכנתי בתוכו ולא בתוכם, ולכן דריש דבאמת אין שייך כלל ענין בנין בכלל כביכול להקב"ה, וכמש"כ (ישעיה ס"ו) השמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה בית אשר תבנו לי, אלא הענין הוא שרצה הקדוש ברוך הוא שיתעסקו ישראל במלאכת עבודה לשמו וציום על בנין המקדש ומתוך שתהיה חביבה עליו עבודת פעולתם, ישרה שכינתו בתוכם בכל מקום שהם. והרי מבואר מזה שגדולה מעלת המלאכה עד שתמורתה חנן הקדוש ברוך הוא את ישראל בהשראת שכינתו יתברך, ודו"ק:

10) ספר מסילת ישרים פרק ט (ר' משה חיים לוצאטו זצ"ל)

הנה מפסידי הזריזות, הם הם מגדילי העצלה. והגדול שבכולם, הוא בקשת המנוחה הגופנית ושנאת הטורח ואהבת העידונים בתשלום כל תנאיהם. כי הנה אדם כזה, ודאי שתכבד עליו העבודה לפני בוראו כובד גדול. כי מי שירצה לאכול אכילותיו בכל הישוב והמנוחה, ולישון שנתו בלא, טורד, וימאן ללכת אם לא לאטו, וכיוצא בדברים כאלה, הנה יקשה עליו להשכים לבתי - כנסיות בבוקר, או לקצר בסעודתו מפני תפלת המנחה בין הערבים, או לצאת לדבר מצוה אם לא יהיה העת ברור, כל - שכן למהר עצמו לדברי מצוה או לתלמוד תורה. ומי שמרגיל עצמו למנהגות האלה, איננו אדון בעצמו לעשות היפך זה כשירצה, כי כבר נאסר רצונו במאסר ההרגל הנעשה טבע שני.

ואמנם צריך שידע האדם כי לא למנוחה הוא בעולם הזה, אלא לעמל וטורח. ולא ינהג בעצמו, אלא מנהג הפועלים העושים מלאכה אצל משכיריהם, וכענין מה שהיה אומר (עירובין סה): "אגירי דיומא אנן", וכדרך יוצאי הצבא במערכותיהם אשר אכילתם בחיפזון ושינתם עראי ועומדים תמיד מוכנים לעת קרב. ועל זה נאמר (איוב ה): כי אדם לעמל יולד. וכשירגיל עצמו על זה הדרך, ימצא העבודה קלה עליו ודאי, כיון שלא יחסר בעצמו ההזמנה וההכנה אליה. ועל זה הדרך אמרו זכרונם לברכה (אבות פ"ו): כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן. שהוא כלל ההרחקה בתכלית מן המנוחות והעידונים.

11) מלאכי פרק ג פסוק יח

ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עבד אלהים לאשר לא עבדו:

12) תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ט עמוד ב

אמר ליה בר הי הי להלל: מאי דכתיב: (מלאכי ג') ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עבד אלהים לאשר לא עבדו, היינו צדיק היינו עובד אלהים, היינו רשע היינו אשר לא עבדו! - אמר ליה: עבדו ולא עבדו - תרוייהו צדיקי גמורי נינהו. ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד. - אמר ליה: ומשום חד זימנא קרי ליה לא עבדו? אמר ליה: אין, צא ולמד משוק של חמרין: עשרה פרסי - בזוזא, חד עשר פרסי - בתרי זוזי.

13) מלבי"ם –  מלאכי פרק ג פסוק יח

ושבתם, אז תשובו אל העוה"ז ע"י שתקומו בתחיית המתים, וראיתם ההבדל בין צדיק לרשע וגם בין הצדיקים עצמם תראו הבדל בין עובד אלהים לאשר לא עבדו ר"ל בין מי שעבד מאהבה שתכלית עבודתו היה לעבוד את האלהים, ובין העובד מתקות גמול ויראת עונש שלא עבד כדרך העובד האמתי שצריך לעבוד מבלי השקף על קיבול פרס, שזה ענין השכיר לא העבד, ובעבודה ע"מ לקבל פרס עקר העבודה הוא בשביל עצמו לא בשביל לעבוד את אלהים, וכן אמרו חז"ל בחגיגה היינו צדיק היינו עובד? אלא עובד ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמירי הויין אלא אינו דומה השונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד:

14) תניא ליקוטי אמרים פרק טו (ר' שניאור זלמן מליאדי זי"ע)

ובזה יובן מ"ש ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו שההפרש בין עובד אלהים לצדיק הוא שעובד הוא לשון הוה שהוא באמצע העבודה שהיא המלחמה עם היצה"ר להתגבר עליו ולגרשו מהעיר קטנה שלא יתלבש באברי הגוף שהוא באמת עבודה ועמל גדול להלחם בו תמיד והיינו הבינוני. אבל הצדיק נקרא עבד ה' בשם התואר כמו שם חכם או מלך שכבר נעשה חכם או מלך כך זה כבר עבד וגמר לגמרי עבודת המלחמה עם הרע עד כי ויגרשהו וילך לו ולבו חלל בקרבו. ובבינוני יש ג"כ שתי מדרגות עובד אלהים ואשר לא עבדו ואעפ"כ אינו רשע כי לא עבר מימיו שום עבירה קלה וגם קיים כל המצות שאפשר לו לקיימן ותלמוד תורה כנגד כולם ולא פסיק פומיה מגירסא אלא שאינו עושה שום מלחמה עם היצר לנצחו ע"י אור ה' המאיר על נפש האלהית שבמוח השליט על הלב כנ"ל מפני שאין יצרו עומד לנגדו כלל לבטלו מתורתו ועבודתו ואין צריך ללחום עמו כלל כגון שהוא מתמיד בלמודו בטבעו מתולדתו על ידי תגבורת המרה שחורה וכן אין לו מלחמה מתאות נשים מפני שהוא מצונן בטבעו וכן בשאר תענוגי עוה"ז הוא מחוסר הרגש הנאה בטבעו ולכן אין צריך להתבונן כל כך בגדולת ה' להוליד מבינתו רוח דעת ויראת ה' במוחו להשמר שלא לעבור על מצות ל"ת ואהבת ה' בלבו לדבקה בו בקיום המצות ות"ת כנגד כולן אלא די לו באהבה מסותרת אשר בלב כללות ישראל שנקראו אוהבי שמו ולכן אינו נקרא עובד כלל כי אהבה זו המסותרת אינה פעולתו ועבודתו כלל אלא היא ירושתנו מאבותינו לכלל ישראל וכמ"ש לקמן. וכן אף מי שאינו מתמיד בלמודו בטבעו רק שהרגיל עצמו ללמוד בהתמדה גדולה ונעשה ההרגל לו טבע שני די לו באהבה מסותרת זו אא"כ רוצה ללמוד יותר מרגילותו ובזה יובן מ"ש בגמרא דעובד אלהים היינו מי ששונה פרקו מאה פעמים ואחד ולא עבדו היינו מי ששונה פרקו מאה פעמים לבד והיינו משום שבימיהם היה הרגילות לשנות כל פרק מאה פעמים כדאיתא התם בגמרא משל משוק של חמרים שנשכרים לעשר פרסי בזוזא ולאחד עשר פרסי בתרי זוזי מפני שהוא יותר מרגילותם. ולכן זאת הפעם המאה ואחת היתרה על הרגילות שהורגל מנעוריו שקולה כנגד כולן ועולה על גביהן ביתר שאת ויתר עז להיות נקרא עובד אלהים מפני שכדי לשנות טבע הרגילות צריך לעורר את האהבה לה' ע"י שמתבונן בגדולת ה' במוחו לשלוט על הטבע שבחלל השמאלי המלא דם הנפש הבהמית שמהקליפה שממנה הוא הטבע וזו היא עבודה תמה לבינוני. או לעורר את האהבה המסותרת שבלבו למשול על ידה על הטבע שבחלל השמאלי שזו נקרא ג"כ עבודה להלחם עם הטבע והיצר ע"י שמעורר האהבה המסותרת בלבו משא"כ כשאין לו מלחמה כלל אין אהבה זו מצד עצמה נקראת עבודתו כלל:

15) במדבר פרק יט פסוק יד

זאת התורה אדם כי ימות באהל כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים:

16) תלמוד בבלי מסכת שבת דף פג עמוד ב

אמר רבי יונתן: לעולם אל ימנע אדם את עצמו מבית המדרש ומדברי תורה ואפילו בשעת מיתה שנאמר (במדבר יט) זאת התורה אדם כי ימות באהל - אפילו בשעת מיתה תהא עוסק בתורה. אמר ריש לקיש: אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל.

17) מדרש תנחומא (ורשא) פרשת משפטים סימן ה

ואלה המשפטים, זש"ה (תהלים קמז) מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן וגו', עקילס (נ"א אונקלוס) הגר בן אחותו של אדריאנוס היה מבקש להתגייר והיה מתירא מן אדריאנוס דודו, א"ל אני מבקש לעשות סחורה, א"ל שמא אתה חסר כסף וזהב הרי אוצרותי לפניך, א"ל אני מבקש לעשות סחורה לצאת לחוץ לידע דעת הבריות ואני מבקש לימלך בך היאך לעשות, א"ל כל פרקמטיא שאתה רואה שפלה ונתונה בארץ לך עסוק בה שסופה להתעלות ואת משתכר, בא לו לארץ ישראל ולמד תורה, לאחר זמן מצאוהו רבי אליעזר ורבי יהושע ראוהו פניו משתנות, אמרו זה לזה עקילס לומר תורה כיון שבא אצלם התחיל לשאול להם שאלות הרבה והן משיבין אותו, עלה אצל אדריאנוס דודו, א"ל ולמה פניך משתנות סבור אני שהפסידה פרקמטיא שלך או שמא הצר לך אדם, א"ל לאו א"ל אתה קרוב לי ואדם מצר לי, א"ל ולמה פניך משתנות, א"ל שלמדתי תורה ולא עוד אלא שמלתי את עצמי, א"ל ומי אמר לך כך, א"ל בך נמלכתי, א"ל אימתי א"ל בשעה שאמרתי לך מבקש אני לעשות סחורה, ואמרת לי כל פרקמטיא שאתה רואה שפלה ונתונה בארץ לך ועסוק בה שסופה להתעלות חזרתי על כל האומות ולא ראיתי שפלה נתונה בארץ כישראל וסופה להתעלות, שכן אמר ישעיה (ישעיה מט) כה אמר ה' גואל ישראל וקדושו, לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו למען ה' אשר נאמן קדוש ישראל ויבחרך, אמר ליה סקנדרוס שלו עתידין אלו שאמרת שיהו מלכים עומדים מפניהם שנאמר מלכים יראו וקמו, הכהו אנדריאנוס על לחיו אמר ליה יש נותנין רטיה אלא על גב המכה עכשיו אם רואין גילורר אחד אין עומדין מלפניו שהיית אומר שהמלכים רואין אותם ועומדין בפניהם, אמר ליה סקנדרוס א"כ מה תעשה טמנהו הואיל ונתגייר הרגהו, אמר ליה עקילס בן אחותי עד שהוא במעי אמו היה ראוי להתגייר, מה עשה סקנדרוס שלו עלה לגג ונפל ומת, ורוח הקודש צווחת (שופטים ה) כן יאבדו כל אויביך ה', אמר ליה אנדריאנוס הרי מת סקנדרוס אין אתה אומר לי על מה עשית הדבר הזה, אמר ליה שבקשתי ללמוד תורה, א"ל היה לך ללמוד תורה ולא לימול, א"ל עקליס נתת לאסטרטלירוס אנונה אלא אם כן נטל זינו שלו, כך לעולם אם אין אדם נימול אינו יכול ללמוד תורה שנאמר מגיד דבריו ליעקב למי שהוא מל ביעקב לא עשה כן לכל גוי משום שהם ערלים, חקיו זו תורה ומשפטיו שלו הדינים שנאמר (שמות טו) שם שם לו חוק ומשפט וכו'.

Connections to Torah

My rebbe told over a story that happened with his father. I'm a little fuzzy on the details of the setting, but it goes something like this. My Rebbe's father was traveling (in Russia) and he stopped in some beis medrash to get warm. Now, it happens to be, my rebbe told us, that there was a certain niggun used while learning Gemara (my Rebbe referred to it as the "Amar Abayei Niggun"). Some bochurim were learning there, and in the corner sat a man, not learning, who remarked to himself, ""it hurts!" My Rebbe's father asked the fellow what was wrong. He responded by introducing himself; as it turned out, this man was a well-known ilui who had gone off the derech. He said that hearing that niggun of the bochurim learning tore him up inside. Whenever he would do an aveirah, right before doing it, he would hear that niggun in his head, and it would take away all the flavor of the aveirah. - ע"כ

The connection between our neshamos and the Torah runs deep. Deeper than we can understand. Some may try to sever it, chas v'shalom, but it is always there. The Zohar says that Hashem, Bnei Yisrael, and the Torah are all one. This is too deep for me to understand properly, but we can certainly appreciate the deep connection that exists. Why is it that people who grew completely irreligious, even violently anti-semitic, simply discover that they are Jewish, and then become inspired to reconnect to Torah in a strong way for no apparent reason? What ignites this flame? The embers of Torah are always there within us, our neshamos are intertwined with it, and as such, bound up the Ribbono Shel Olam as well. Sometimes, the wires get a a little  dusty and we can't see them, but all we have to do is brush off the shmutz. 

Here's a quote from a NYTimes article from a couple of years ago. I happened to be in Poland the week right before this article was published and saw this man in the Warsaw shul. 

(http://www.nytimes.com/2010/02/28/world/europe/28poland.html?pagewanted=all)

   “I went to my parents and said, ‘What the hell’? Imagine, I was a neo-Nazi and heard this news? I couldn’t look in the mirror for weeks,” he said. “My parents were the typical offspring of Jewish survivors of the war, who decided to conceal their Jewish identity to try and protect their family.”

Shaken by his own discovery, Pawel said he spent weeks of cloistered and tortured reflection but was finally overcome by a strong desire to become Jewish, even Orthodox. He acknowledged that he was drawn to extremes. He said his transformation was arduous, akin to being reborn. He even forced himself to reread “Mein Kampf” but could not get to the end because he felt physically repulsed.

“When I asked a rabbi, ‘Why do I feel this way?’ he replied, ‘The sleeping souls of your ancestors are calling out to you.’ ”

This all reminds me of the following Reb Shlomo story:

 

VaEschanan/Shabbos Nachamu

נועם אלימלך – ואתחנן (ר' אלימלך מליזשענסק זי"ע)

"השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך." כי האדם צריך לילך תמיד בדביקות לחשוב ברוממות אל ית' לבחון בנפשו ובנפלאותיו אשר רואה תמיד ניסים ונפלאות ונוראים בברואיו וההתחלה לבא להמדרגה הזאת צריך מתחילה לחשוב בחלק הניתן לו ממעל והוא הנפש שלו מה היא ואיך היא פועלת ניסים ונפלאות כמ״ש בגמ׳ בחמשה דברים הנשמה שוה להבורא ב״ה וב״ש. אבל כשאין יודע את עצמו הוא מחוסר ידיעה ג״כ בבורא ב״ה כיון שאפילו עצמו הוא אינו בוחן * וזהו "השמר לך ושמור נפשך" כי אם לא תעשה כך "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך" הם רוממות הבורא ב״ה שאדם רואה תמיד בעיניו הפלאת הניסים והנפלאות ע״ב צריך האדם להשגיח בעצמו תמיד וק״ל:

דברי אלימלך – ואתחנן הפטורה (ר' אלימלך מגרודזיסק זי"ע)

"נחמו נחמו עמי." שתתמחו במה שזכיתם להיות עמי כי כ"א מישראל צריך להתנחם ולשמוח במה שזכה להיות עמי. ובאתעדל"ת אתער דלעילא. לכן יאמר אלקיכם כאשר המה שמחים ואומרים שהמה עמי כן יאמר השי"ת שהוא אלקיכם.

Tu B'Av

טעמי מנהגים ומקורי הדינים תרס"ד

טעם שאמרו ז"ל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב, פירש הראב"ד ז"ל שכלו בו מתי מדבר, כדאמרינן בירושלמי שכל ערב תשעה באב הי'ה כרוז יוצא למחנה, צאו לחפור, צאו לחפור, והיו חופרים קבריהם והולכין וישנים שם עד הבקר. למחר היו מוצאים עצמם חסרים ט"ו אלף ופרוטרוף. שנה אחרונה מצאו עצמן שלימים, אמרו שמא טעינו בקביעת החודש, חזרו שם י' בו, וי"א בו, וי"ב בו, וי"ג, וי"ד. כיון שהגיעו לט"ו ראו הלבנה מלאה ומצאו עצמן שלימים אמרו בטלה גזירתינו ועשו יום טוב. (כל בו)

דברי אלימלך – ט"ו באב (ר' אלימלך מגראדזיסק זי"ע)

א"י דלכאורה הול"ל לא הי' יום טוב לישראל כט"ו באב וכיה"כ. מאי ימים טובים? ונראה על פי המבואר בספ' קדושת לוי כי לכל צדיק יש מדה מיוחדת לעבוד בה הבורא ב"ה ואין יכול לתפוס מדת חבירו. אבל כשבא לבחינת אי"ן [ש]שם הוא שורש כל המדות, יכול לעבוד ה' בכל הבחי'. גם איתא עוד בספ' ק"ל על שבמקום א' איתא שבפסח מל אאע"ה א"ע, ובמקום א' איתא שבסכות מל א"ע, וכן ביוה"כ. וכתב שאלו ואלו דא"ח כי אז הי' אאע"ה עובד ה' בכל הבחינות, בבחינת חסד ואהבה שהוא בחי' פסח וכן בבחי' יוה"כ וסוכות. וא"כ באותו יום שמל הי' באמת פסח ויוה"כ וסוכות כי אחד הי' אברהם ולכן הי' מושך בעבודתו ביום א' שיהי' פסח ויוה"כ וסוכות. לא כן עתה שגם אם יש צדיק שעובד ה' ביום אחד בכל הבחי' מ"מ שיהי' עי"ז פסח ויוה"כ וסוכות א"א כי עתה תלוי בכל ישראל. ולכלל ישראל נמשך כל בחי' בעתו בחי' חסד בפסח וכו'. והנה מט"ו אב עד ר"ה הוא מ"ה יום, היינו שמעתה צריך כל איש ישראל לבוא לבחי' מה ואין כי זהו עיקר כוונת ר"ה להיות בטל כאין להבורא ב"ה כי מה הוא ולחדש המלוכה מלכות שמים עליו. והנה מי שבא לבחי' מה ואין יכול לעבוד ה' בכל הבחי' בבחינת כל הימים טובים כנ"ל. ולכן אמרו שפיר לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב כי אז הי' כ"א מישראל שם אל לבו לבוא לבחי' מה וכנ"ל שבזה נכלל כל הימים טובים כאחד. ולכן כל מה שאמרו שם האמוראים בגמרא אלו ואלו דא"ח כי כל הטובות נכללין בט"ו באב. וכן יוה"כ שעיקר יוה"כ הוא התשובה בחי' עולם הבינה למעלה מהמדות שהיא בחי' ביטול מכל מדותיו בחינת מה ואין ממילא נכלל בו כל הימים טובים. והבן.

A Niggun

Why Don't We Read Eichah From Klaf?

טעמי המנהגים ומקורי הדינים סי' תרל"ט

טעם שלא נהגו באיכה כמו במגילה לכתוב אותה על קלף וספר בפנ"ע כדין כל הספרים שצריכים לצאת בהם ידי חובתם בציבור ולא דמי לשה"ש ורות וקהלת, דשאני הם שאין רגילין לקרותם בש"ץ אלא כל יחיד ויחיד קוראה בפנ"ע, משא"כ באיכה שצריכים לקרות ע"י הש"ץ להוציא הקהל, ולמה קורין אותה מתוך החומשין הנדפסין ולא נכתבה כהלכות ספרים. ואפשר שנהגו כן מפני שלא הי'ה מצוי להם, מפני שהסופרים לא נהגו לכותבם, משום שאנו מחכים ומצפים בכל יום שיהפך לנו (א) יום זה לששון ולשמחה ולמועד (ב). ואם היו כותבים מגילת איכה, הי'ה נראה כמתיאשים מן הגאולה ח"ו, משא"כ בגאולת פורים, כי ימי הפורים לא יהיו בטלים, ולפיכך ע"י הדחק נהגו לקרות איכה מתוך החומשין. (לבוש סי' תקנ"ט סע' א')

(א)    יום זה לששון ולשמחה. בסדור יעב"ץ כתב דבזמן בית שני היו אוכלין ושותין ושמחין בט"ב עצמו, ויום זה הי'ה להם ליו"ט, לפי שבזמן שלום כל הד' תעניות הם יו"ט, ע"ש. ובזה מבואר המדרש פליאה מובא בספר אוהב ישראל, לא הי'ה יום מועד לישראל כיום שנחרב ביה"מ ע"כ, כי יום זה הי'ה להם יו"ט, וע"ש מה שכתב בזה.

(ב)     בספר אמרי צדיקים ח"ש כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מוה"ר לוי יצחק מבארדיטשוב זצוק"ל וז"ל. הנה מגילה זו היא א' מחמשת מגולות הקדושות. ולכאורה לעתיד לבוא בב"א יעשו על המגילה זו שהחיינו. ואיך יקראו המגילה הזאת בנחת בט"ב. וכתב שיקראו את המגילה בזה הלשון, "איכה", עד עכשיו היתה ישיבתה "בדד העיר", ועכשיו "רבתי עם שרתי במדינות". "היתה למס" פי' ועכשיו נותנים כל האומות מס לישראל. "בכו תבכה בלילה ודמעתה על לחי'ה עד היום. ועכשיו "אין לה מנחם", היינו המדה של "אין" מנחם לה. ונקראת כל המגילה בדרך זה בתענוג גדול מה שאין הפה יכול לדבר. ומשום הכי יהי'ה שייך ג"כ הברכה של שהחיינו. על אופן זה תהי'ה כל המגילה, ונזכה בב"א.

Devarim: Fear no one but The One

There a most fundamental mitzvah in Parshas Devarim, which serves as an integral base for any effective court system. In the parshah, Moshe Rabbeinu is speaking to Bnei Yisrael, and at a certain point of the monologue he begins discussing the subject of judges. The Torah says (Devarim 1:16-17):

וָאֲצַוֶּה אֶת-שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר  שָׁמֹעַ בֵּין-אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין-אִישׁ וּבֵין-אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ.  לֹא-תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי-אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו.

Moshe decreed that the judges of Bnei Yisrael judge with righteousness. They may not show favor to either side of the case over there no matter what. Wealth and poverty have no place in the deciding factors of who is correct in a halachic dispute.

לא תגורו מפני איש- Rashi explains: Fear no man. Having learned in yeshivah for a while, the title “Dayan” bears some weight in my mind. Such a man, who represents Torah before whatevr litigants may come before him, must fear no one other than the Ribbono Shel Olam whom he represents. He may not let any political, social, financial, etc, factor influence his pesak. Why?

כי המשפט לאלקים הוא- Mishpat in Hashem’s. The Law that a dayan represents is not his own, it is Hashem’s. A Dayan does not create halachah, he represents the corpus of Torah Law and citrates how it is applied in different cases. If you pervert it, justice will be carried out by the Supreme Judge.. As Rashi explains, if you unlawfully take money from someone who is really entitled to it, Hashem will cause you to give it back to him somehow.

This week is Shabbos Chazon, named after the haftorah, “Chazon Yeshayahu.” The haftorah ends with the pasuk “ציון במשפט תפדה”. Tzion will be redeemd through Mishpat. What is MIshpat? The concept of an underlying, unifying truth to everything. And what is the source of this truth? HaKadosh Baruch Hu, the Ultimate Judge. Our job is to recognize this and employ this recognition into our lives. This is why there is a specific mitzvah that a judge, a representative of Hashem and arbitrator of the Truth must fear no one but Hashem, and have no inclination towards anything but applying the truth of Torah. And if not, then the truth will prevail, for Hashem is the True Judge.    


I just thought of mentioning a comment of the author of the Avnei Neizer on the Gemara in Berachos 10a. The Gemara there lists five similarities between Hashem and our neshamos:
1. Just as Hashem fills the world, so too the neshamah fills the body.
2. Just as Hashem sees but is not seen, so too the neshamah sees but is not seen.
3. Just as Hashem feeds the whole world, so too the neshamah feeds the body.
4. Just as Hashem is tahor, so too the neshamah is tehorah.
5. Just as Hashem resides in an inner chamber, so too the neshamah resides in an inner chamber.

The Avnei Neizer points out that these comparisons are brought down in the Tikkunei Zohar 17 with one difference. Instead of what the Gemara says for #4, there it says that just as Hashem judges the world, so to the neshamah judges the body. But he writes that this not a contradiction. It’s all one idea. A judge must be tahor, pure, and not bow to any external influence. Halachah is and must be implemented as objective truth.